החלטה בתיק ו"ע 28573-03-10

בבואי להחליט במקרה שלפני, אטיב לדעתי לעשות, אם אסקור תחילה את השתלשלות העניינים ואת "דרך הייסורים" שעבר תיק מיום פתיחתו בתל אביב ועד לצורך במתן ההחלטה היום בבאר שבע.

העובדות כפי שהן עולות מהמסמכים שבתיק:

א. ביום 24.5.01, הגיש העורר נסים זבאן נושא ת.ז ******* למשרד האוצר, תביעה להכרה, לפי חוק נכי  רדיפות הנאצים, תשי"ז - 1957. לתביעתו צורפו מסמכים ותצהירים.

ב. ביום 29.5.01, נתקבלה תביעתו במשרד האוצר.

ג. ביום 1.10.02, נשלחה אליו הודעת דחיה.

ד. ביום 29.12.03, הגיש עו"ד יואב ברקאי, ערר לבית משפט השלום בתל אביב.

ה. ביום 7.4.09 נשלחה לעורר תשובה, בה נדחתה תביעתו, בהעדר ראיה חדשה, מפנים לדחייה מ-1/10 2002.

ו. ביום 29.12.03, הגיש משרדו של עו"ד ידיד, ערר לבית המשפט בתל אביב (לתיק צורף חומר של בית המשפט המחוזי בתל אביב כנראה בטעות, כי אינני רואה קשר לערר שבפנינו).

ז. ביום 23.9.12, נפתח בוועדת הערר בבאר שבע תיק 28573-03-10, ונקבעו מועדי דיונים.

ח. ביום 6.11.12 בדיון שהתקיים בפני כבוד יו"ר הוועדה, הנשיא בדימוס יהושוע פלפל, טען ב"כ המשיבים "כל פי מידע מצוי במשרדי המשיב, הליך זהה מתנהל בבית משפט בתל אביב, הציג פרוטוקול מיום 22.5.12,  המאשר כי אכן מתנהל שם הליך, וביקש כי ההליכים ימשכו בתל אביב שם הוחל בדיון ערר.

ט. ב"כ העורר עו"ד עצמון ציין בפרוטוקול מיום 1.1.13 כי העורר נפטר ביום 1.2.10, אחרי הגשת הערר ב-29.12.09 בתל אביב, הערר הועבר לבאר שבע ביום 31.5.10.

י. ביום 2.4.13 בדיון בפני הוועדה בבאר שבע, בין היתר, טען ב"כ המשיבה, אבקש למחוק את הערר, על הסף, וזאת לאור העובדה, כי הליך מקביל מתנהל בבית משפט השלום בתל אביב. בהמשך דבריו מעלה ב"כ המדינה טענה קשה באומרו "עניינו הרואות התנהלות ב"כ העיזבון באה על מנת לבחור את המותב שידון בתיק..."

יא. עו"ד עצמון הגיב לטענה, (ואני מאמין לו כי אחד היורשים במועד שאינו ידוע לו פנה לעו"ד פדלון וזה פנה לוועדת הערר בתל אביב). "סוף דבר הוסכם על דעת כל היורשים שהערר שהוגש לאחר הפטירה בתל אביב יימחק ושני עורכי הדין ייצגו את הצדדים, בערר בבאר שבע שהוגש טרם הפטירה".

עד כאן בקצרה, גלגול עררו של המנוח זבאן נסים ז"ל שהחל את דרכו בתל אביב עוד בימי חייו של העורר וכיום לאחר פטירת העורר מתנהל בבאר שבע.

אני כשלעצמי מייחס חשיבות רבה לרצון המנוח שעוד בחייו הגיש עררו בתל אביב, וחשיבות מעטה לרצון יורשיו, ו/או ב"כ העיזבון להגישו בבאר שבע.

על דבר אחד כולם מסכימים כי המנוח נפטר בחודש פברואר 2010, ומאחר והגשת הערר קדמה לפטירה, עומדת בפנינו שאלה משפטית אחת ואחת בלבד, ומענה לכך ניתן לראות באמור בפסק הדין ברע"א 7767-08-11 משרד האוצר נ' זנזורי ואח'. בסעיף 8 לפסק הדין נאמר:

"ניצול שנפטר לפני 1.4.10, לפני שניתנה הלכת טייר, מועד תחולת ההחלטה המנהלית, לא יהיה זכאי לתגמול שכן במועד פטירתו טרם שונתה ההלכה, ואם היה מגיש ערר, היה עררו נדחה. ולכן גם עיזבונו לא יהיה זכאי. לעומת זאת ניצול שנפטר אחרי 1.4.10, לאחר הלכת טייר, מועד תחולת ההחלטה המנהלית, יהיה זכאי להגיש ערר בהתאם להנחיות שניתנו כאמור בפסיקת הוועדה לגבי יהודי לוב ברנס וחג'ג' ולכן אם הגיש ערר שטרם נדון, יכלו העיזבון / יורשיו לבוא בנעליו של הניצול שנפטר".

לכאורה הכל ברור ויש לדחות את הערר.

אלא שבית המשפט בסעיף 10 לפסק הדין פותח, פתח וקובע: "בנוסף בכל מקרה, כמובן, אם מדובר בתביעה או ערר, התלויים ועומדים במועד הפטירה, שהוגשו ע"י הניצול בחייו, גם אם נפטר לפני 1.4.10, יש לדון בתביעה / בערר זה, הגם שההליכים יימשכו ע"י העיזבון / היורשים".